לסיכום

לסיכום עבודה זאת ערכתי מחקר מקיף על כל בני משפחתי.
תחילה נלחצתי מאוד מהעובדה שהעבודת שורשים בבלוג אך לאחר כמה זמן הבנתי איך זה פועל ובנוסף למדתי דבר חדש.
שמעתי סיפורי היכרויות של המשפחה ואת ההיסטוריה שלהם ושל הוריהם בארץ ובחוץ לארץ.

בפרק הראשון על עצמי נהניתי מאוד להעלות זיכרונות, לצחוק ולספר על החוויות שלי.

בפרק השני על משפחתי נהניתי מאוד לשמוע על חייהם לגלות דברים חדשים שעברו לדוגמה איך הכירו, מה היה בילדותם ועוד.

בפרק ההרחבה דיברתי במשך זמן רב עם הסבים והסבתות שלי ושמעתי מהם סיפורים חדשים ומעניינים שלא הכרתי לפני כן: על סיפור חייהם, מה עברו בילדותם, איך הכירו, עלייתם לארץ ועוד.
נהניתי והתעניינתי מאוד לשמוע אותם.

בני משפחתי שיתפו פעולה בשמחה רבה ומאוד נהנו מהעניין שגיליתי בהם ומכך שרשמתי כל דבר שסיפרו לי.

אילן יוחסין

הוסף כיתוב

עץ השורשים שלי כל משפחתי המורחבת

תרשים מצומצם של משפחתי

כלי ריבה מקריסטל

לסבתא רבא שלי היה כלי מקריסטל שביומיום סבתא של אמא שלי הייתה שומרת את הכלי בתוך ויטרינה זכוכית והייתה מוציאה אותו רק בחגים החשובים: ראש השנה, כיפורים ופסח.

היא הייתה שמה בפנים ריבה לבנה שעשויה מסוכר ומים בלבד. זו ריבה מיוחדת של עדות הבלקן.

אמא שלי מספרת שבחגים הם היו מגיעים לבקר אותה, והיא הייתה מניחה על מגש הכלי, כפיות וכוסות מים קרים.

היא הייתה עוברת מאחד לשני וכל אחד היה לוקח כפית ריבה ושותה אחרי כן מים קרים.

זה היה מנהג קבוע וטעים אצל סבתא שלה.

לאחר שאמא של סבי נפטרה, סבי בחר לקחת את כלי זה אליו כמזכרת, סבא שלי ממשיך את המנהג ובראש השנה וכיפורים הוא שם בתוך הכלי ריבה שסבתא שלי מכינה והוא נותן לנו לטעום אותה עם כפית.

גם אצל סבא שלי הכלי שמור בתוך הארון והוא מוציא אותו רק בחגים.

אמא שלי אומרת שיום אחד גם היא תיקח את הכלי אליה.....,

פרק הרחבה

סבא סימן טוב (מצד אמא)

סבא שלי נולד ב - 1950 בישראל בעיר חדרה. הם היו משפחה בת 5 אחים זוג הורים וסבתא. הם גרו בדירה בת 2 חדרים חדר אחד לכל האחים וחדר אחד להורים ולסבתא.

ההורים של סבא שלי עלו מטורקיה עם 2 אחים, ועלו ב-1948 עם הכרזת המדינה. הם הגיעו ארצה והשתכנו בשער העלייה בחדרה. כשסבא שלי נולד הם ישנו באוהלים והוא נאלץ לעבור לבית תינוקות לתקופה של 3 שנים שם הוא היה בבית התינוקות יום ולילה בלי משפחתו מכיוון שהיתה לו רגישות לאוהל. בשנת 1953 הם עברו ישר לבית בנוי שהממשלה בנתה לעולים החדשים השפה בבית הייתה ספרדית ועם הזמן הם למדו את השפה העברית. 

הם נהגו לאכול בבית אוכל בלקני (גבינות בורקסים דגים ודגים מלוחים).

המשפחה של סבי הייתה מגירושי ספרד לפני כ-500 שנה ומהגירוש השתכנו באיסטנבול שבטורקיה וניהלו שם חיי קהילה עצמאית. לאבא של סבא שלי קוראים  ניסים, ולאמא שלו קוראים סוזן. בבית הם שרו שירים בספרדית ובטורקית.

הוא למד בבית ספר דתי באור יהודה. הוא למד בשפה העברית ויש לו עדיין חברים מבית הספר שלמד והם נפגשים באירועים חברתיים.

בצבא הוא היה מפקד של חברים שלו והוא שירת בקבע 22 שנה בחל האוויר לאחר הצבא התחיל לעבוד במכללה והוא עובד בה 20 שנה.

סבי וסבתי הכירו בתנועת הנוער העובד בגיל 15. הם התחתנו לאחר השחרור מהצבא ב - 1972 באולם "ירון" בתל אביב. המתנות שהיו מקבלים לחתונה היו אגרטלים כוסות צלחות וכלים.

סבי אוהב לטייל הרבה והתחביב שלו זה נגרות, שיפוצים ובנייה בבית ורכיבה על אופניים.

אנחנו אוהבים ללכת מכות ביחד בצחוק ,לעשות הליכות, לדבר, להשתולל ועוד

הוא מאחל לי אושר, בריאות, הצלחה בכל, שאני אגיע לכל מה שאני רוצה ושיהיה לי רק טוב.

 סבתא שושנה (מצד אמא)

סבתי נולדה בארץ בבית החולים רמב"ם בחיפה. סבתי הם משפחה של 5 אחים וזוג הורים. הם היו 4 אחיות ואח, הם גרו בצריף באור יהודה וכשסבתי הייתה בת 7 הם עברו לשיכון. בגיל 12 הם עברו לדירה גדולה יותר. המשפחה דיברה בשפה העברית בבית, וההורים דיברו עם הדודים בשפה ערבית ועברית. למשפחה של סבתא שלי היו כמה מנהגים:

בפסח ובראש השנה הם היו נוהגים לחגוג פעמיים את סעודת ערב החג.

בפורים היו נפגשות הדודות ביחד ואופות כשהילדים משחקים כולם ביחד.

הם היו עושים גם טקסי חינה לחתן ולכלה. היו להם גם מאכלים מיוחדים של העדה שלהם שהיו אוכלים כמו קובה ,חמין וסלונה.

מהרגע שסבתא וסבא רבה שלי החליטו לעלות לארץ המשטר בעיראק החליט להחרים להם את כל הרכוש ולכן סבא וסבתא רבה שלי עלו לארץ ללא כל רכוש.

לסבא רבה קראו יוסף הוא נולד בעיראק בבגדד בן לרב קהילתי. אמו נפטרה כשהיה בן 6 וכשהיה בן 13 אבא שלו נפטר לאחר שהוריש את כל רכושו לקהילה היהודית בתנאי שכל הזמן ישקיעו בסבא רבה שלי חוכמה ודעת.

לסבתא רבה שלי קוראים סביחה, היא הייתה הבת הגדולה במשפחה, ולמדה בעיראק בבית הספר אליענס. בגיל צעיר היא הכירה את סבא רבה שלי הם התחתנו ונולדו להם בן ושתי בנות ואז הם עלו לארץ. בארץ נולדו להם עוד שתי בנות שאחת מהן היא סבתא שלי ששמה שושנה על שם הזמרת שושנה דמארי שאותה סבא רבה שלי אהב לשמוע. סבתא שלי מספרת שבארץ אבא שלה נהג לספר סיפורים על הפעילות שעשו בחו''ל. הוא היה מאוד גאה במדינה שלנו. סבתא שלי ואחיה היו הולכים עם ההורים שלהן לערבי שירה בעברית ובבית תמיד היו משחקים.

סבתא שלי למדה בבית הספר היסודי באור יהודה ואחר כך בתיכון באותה תקופה היא הכירה את סבא שלי. את רוב הזמן אחרי הלימודים היא בילתה עם סבא שלי. בגיל עשרים הם התחתנו  ושנה לאחר מכן נולדה אימי ואחריה עוד שני בנים.

כיום סבתא שלי עובדת במכללה יחד עם סבא שלי.

התחביבים של סבתא שלי זה לאפות ולבשל למשפחה בשישי ולטייל.

סבתא שלי מאחלת לי שתמיד אהיה אהובה ואוהבת שתמיד יקיפו אותי אנשים אוהבים ושאצליח בהכל.

סבא דוד (מצד אבא)

סבי נולד בדצמבר בשנת 1934 בסולימניה שבכורדיסטן להוריו מרדכי ופרחה. בביתו, הוא ומשפחתו דברו ארמית אך, עם האנשים שאינם יהודים הם דברו כורדית. הם כתבו בכתב רש"י שהיה קביל בדואר כלומר, הם יכלו לשלוח מכתבים בשפת רש"י מבלי שהשלטונות יבינו מה כתוב.  הם גרו בוילה עם שתי קומות. בניית הבית לקחה כ-3 שנים עד שנת 1940.

החורפים בגלות היו מאוד קשים. השלגים הגיעו לגובה של שני מטרים, הגשם היה בלתי פוסק והטמפרטורה הגיעה עד למינוס שבע מעלות ולכן סבי היה נשאר בדרך כלל בביתו.

הוא למד בחדר ובבית ספר יהודי . הוא היה עוזר למורה . תמיד שהמורה היה נעדר הוא היה המחליף. הוא היה הממלא מקום.  בתור ילד הוא היה עוזר.

בגיל 15 סבי כבר היה מנהל חשבונות. בגיל 16 כאשר הוא היה במחתרת הציונית הוא למד עברית . הוא כתב מילון עברי-ארמי  עם 6500 מילים ופירושיהם וההתפלגויות של המילים.

סבי עלה לארץ בגיל 16. שנה לפני העלייה לקחו מהם את תעודות הזהות. מסולימניה הוא ומשפחתו הגיעו לשדה התעופה בבגדד ומשם הם נחתו בלוד ביום רביעי ב5 וחצי לפנות בוקר. סבי כבר ידע עברית כי הוא היה בתנועה הציונית בקורסידטן.  לאחר מכן בשעה 3 הם נשלחו את הכפר נחמן ליד רעננה. הוא היה חודשיים בכפר נחמן ומשם הם עברו למעברת בין זכאי שבדרום. בכפר נחמן נתנו להם אוכל לכמה ימים אך המקום היה שדה קוצים. אדם אחד הביא להם אוהל והם חיו בו 13 נפשות באוהל. נתנו להם 2 לירות לכל נפש. לבסוף הם בקשו העברה מהסוכנות והם עברו למעברת בן זכאי שם הם חיו 8 שנים בתוך צריפונים. לאחר מכן הוא עבר ליבנה למשך 3 שנים ומשם קנה בית ביקנעם.

 סבא התחתן עם סבתי ב – 1958. הוא התחתן בבית אחיו מכוון שאז לא היו עושים חתונות מפוארות באולמות. הם היו גרים בדרום ובשנת 1961 הם קנו בית ביקנעם.

סבא שלי סיפר לי שיום אחד הממשל בכורדיסטן העלים את כל הבתים החנויות והכסף. הם העמידו בצמתים של השכונה שבה היהודים גרו שוטרים שיבדקו כל יהודי שנכנס ויוצא, כדי לקחת מהם את הרכוש שיש עליהם. כאשר סבי חזר מהשוק הוא ראה אנשים מבוהלים שמדברים בניהם הוא  שאל את האנשים מה קרה והם אמרו לו שבודקים אדם אדם בכניסה אל הצומת, יש העלמה. בכיסיו היה לו מילון עברי ערבי קטן שכתוב עליו "תל אביב", מסמכים הכתובים בעברית והרבה כסף. סבי חזר חזרה אל השוק אך בשוק, כל החנויות היו כבר סגורות. הוא הלך אל ערבי אחד שסבי היה מנהל החשבונות שלו בשם חמפרג'. הערבי היה באמצע הארוחה עם שתי נשותיו כאשר סבי דפק בדלתו. הוא שאל את סבי " דוד מה אתה עושה פה? למה לא חזרת הביתה? אמך בטח דואגת". סבי ענה לו " כמה ילדים היכו אותי ושברו לי את השעון." הערבי ענה לו" אם היה לי בן והוא הורגים אותו, זה לא היה כואב לי כמו שהיכו אותך". הערבי חזר לאכול ואחרי שסיים הוא לקח את סבי אל מרכז העיר השכיר לו כרכרה חדשה ואמר לנהג " אני מבקש שתיקח את הילד הזה אל אמא שלו ותביא לי סימן ממנה שהוא הגיע". הכרכרה נסעה דרך הכביש ולא דרך הצומת וסבי הגיעה אל ביתו בשלום. הערבי הציל אותו.

התחביבים של סבי הם: לימודים, כל חייו הוא אהב לימודים הוא תמיד למד ושקד ודאג שהוא יהיה התלמיד הכי טוב בכיתה.

סבא מאחל לי שאני אצליח בחיים, שתמיד אהיה מאושרת וילדה טובה להורי.

 סבתא רבקה (מצד אבא)

סבתא שלי נולדה ב – 1934 בסולימניה, קורדיסטן. שם משפחתה לפני הנישואים הוא מאמה. היא התגוררה בבית קטן עם חדר אחד . הם חיו 7 נפשות בתוכו. אמא של סבתי הייתה מבגדד ואביה היה מסולימניה. אבא של סבתי היה סוחר יחד עם אחיה.

בשנת 1950 היא עלתה ארצה. אמה שלה מתה כשהיא הייתה בגיל 10, זה היה ביום חמישי שנת 1944 בחורף, אמא של סבתי ישבה על יד התנור על מנת להתחמם והיא קיבלה התקף לב. לאחר מכן אנשים התחילו להתאסף. ביום שישי בבוקר הייתה הלוויה. אביה התחתן עוד פעם עם אמה החורגת.  היא עלתה ארצה עם אמה החורגת ועם אביה. הם הגיעו למעברה בנגב הנקראת היום שדרות. לאחר מכן היא עברה לנהרייה יחד עם אחיה והוריה. לסבתי היו חיים קשים. אמה החורגת לא התייחסה אליה יפה, היא הייתה עושה את כל עבודות הבית מניקיון עד לבישול האוכל. סבתי גידלה את אחיה הקטנים למחצה. אמה החורגת הייתה מחסירה ממנה אוכל והיא שלחה את סבתי לעבוד ולקחה ממנה את המשכורת. סבתי שלא רצתה להמשיך לגור איתה עברה לגור עם אחיה הגדול יהודה שהיה כבר נשוי.

היא עבדה בקיבוצים רגבה גשר עזיב וקיבוץ אכזיב עד שהתחתנה עם סבי. אח של סבתי ואחות של סבי היו נשואים כך שסבי הוא בעצם גיסה של סבתא שלי. החתונה התקיימה בביתו של אחות של סבי ציון ז"ל  ביקנעם בשנת 1958 לאחר מכן היא עברה עם סבי ליבנה שם נולדה רונית ביתם הראשונה וביתם השנייה אורה. בשנת 1961 הם עברו ליקנעם.

סבתא שלי מאחלת לי שאני אהיה ילדה טוב ומצליחה ושתמיד אהיה מאושרת.

לסיכום גיליתי דברים חדשים ומעניינים שלא הכרתי אצל הסבים והסבתות שלי נהנתי מאוד לשמוע על סיפור חייהם ולגלות עוד דברים.

פרק 2 משפחתי

אבא שלי -  עמוס

אבא שלי נולד בשנת 1964 בבית החולים רמב"ם בחיפה. לאבא שלי עוד 5 אחים, ארבע אחיות ואח. השפה בה דיברו בביתו הייתה עברית וכורדית. אבא שלי הוא סמנכ"ל מכירות ותפעול בסלקום.

אבא שלי למד בתיכון במגמה ריאלית בבית הספר עירוני א' בחיפה ולמד תואר הנדסת תעשייה וניהול בטכניון. החברים מהילדות של אבי היו בועז דני וחובב נכון להיום אבא שלי לא בקשר איתם.

אבא שלי טייל במזרח הרחוק וטיפס על הר ההוורס הוא נלחם במלחמת לבנון.

אבא הכיר את אמא כשהוא עבד בחברת "עלית" ב - 1994 ובמסגרת עבודתו הוא עבד מול ספקים של עלית שארזו להם ממתקים. אמא שלי עבדה בחברה שארזה מסטיקים לעלית והייתה מתאמת את ההספקות לחברת עלית. במסגרת העבודה בין עלית לחברה שאמא שלי עבדה בה, נוצרו קשרי עבודה בין אבי ואמי וכך הם הכירו.

ההורים שלי נישאו בשנת - 1996 בגן אירועים בקיבוץ נחשונים. החתונה הייתה יפה מאוד. אבי מספר שהיו בה כ - 400 אורחים בהם חברים חברות ומשפחה היה מלא ריקודים ושמח.

אבי מספר שלאחר שאחי נולד הם רצו מאוד שתיוולד להם בת, ולאחר שהיו בכמה בדיקות הודיעו להם שיש להם בת והם שמחו מאוד. אמי הלכה לבית החולים כמה פעמים ולבסוף נולדתי ב19.9.2001.

אבא שלי אומר שהייתי מאוד חברותית כבר בגן, עזרתי והייתי תמיד עם המון מוצצים בפה.

אבא שלי אוהב ללכת איתי לברכה, לבאולינג, לקרטינג ולשחק את המשחקים שאני ממציאה. הוא אוהב ללכת איתי לפארק מים לטייל איתי בחו"ל באילת ועוד. ובעיקר הוא נהנה איתי בארצות הברית בטיול הבת מצווה שלי.

אבי מאחל לי שאני אשאר כמו שאני: עוזרת, אוהבת חיות, חכמה, יפה ומאוד חברותית. שתיהיה לי רק הצלחה אושר וטוב בחיים.

אמא שלי - סוזי

אמא שלי נולדה ב – 14.3.73, בבית חולים "בלינסון" בפתח תקווה.

שם אמה של אמא שלי הוא שושנה ושם אביה הוא סימן-טוב. אמא שלי היא הבכורה ויש לה שני אחים, ניר ויוסי. ניר הוא בן 39, הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים. יוסי הוא בן 34, הוא נשוי ויש לו ילדה בת שנה וחצי. אמא שלי היא מנהלת תפעול בחברת ביטוח ואני אוהבת ללכת אליה לעבודה.

אמא שלי גרה באור-יהודה בכל תקופת ילדותה. ובגיל 18 היא עברה יחד עם כל משפחתה לראש-העין לשכונת אנשי קבע, נווה אפק.

מהיום שאמא שלי זוכרת את עצמה, דיברו בביתה בשפה עברית – שני ההורים שלה נולדו בארץ אך כל אחד מהם נולד לעדה שונה ובכל משפחה דיברו בשפה אחרת. אצל אבא שלה דיברו טורקית ואצל אמא שלה דיברו עיראקית.

כשאמי נולדה הם גרו בבניין של 4 קומות עם גינה משותפת לכל השכנים. כל השכנים והילדים היו חברים. הם כל הזמן שיחקו בגינה של הבניין והם עברו מדירה לדירה ושיחקו אחד עם השני. גם המבוגרים היו נפגשים בערבים ולפעמים היו נפגשים כולם לפיקניקים ולטיולים משותפים.

אמי למדה בבית ספר יסודי "שיבת ציון" באור יהודה ואח"כ היא עברה לתיכון "פרקאוף". היו לה הרבה חברים וחברות וחלק מהחברים נשארו חברים שלה עד היום. אמא שלי אהבה לצאת לבלות יחד עם החברים לבית הספר, הם היו מגובשים מאוד והם הלכו יחד לפעולות בתנועות נוער, מסיבות כיתה, לבריכה ועוד.

בבית של אמי היה נהוג לאכול יחד ארוחות ימי שישי. כולם ישבו יחד סביב שולחן חגיגי ואכלו ושיתפו אחד את השני במה שקרה לו כל השבוע. רק לאחר שנגמרה ארוחת ערב, הם יכלו לצאת לבלות עם חברים. בשבתות כל הדודים ובני הדודים היו נפגשים אצל הסבים והסבתות והייתה ארוחה גדולה ושמחה.

אבא של אמא שלי היה בצבא קבע בחיל האוויר. אמא שלי והאחים שלה אהבו ללכת יחד איתו לבסיס ולטייל איתו בבסיס, לאכול ארוחת צהריים בחדר אוכל ולשבת במשרד של אבא שלה. הם אהבו ללכת בחג עצמאות "לבסיס פתוח" ולהסתובב בגאווה עם אבא שלה.

כשאמא שלי היתה בכתה י"ב פרצה מלחמת המפרץ ואבא שלה נשאר בבסיס. אמא שלי זוכרת שהיא הייתה יחד עם אמא שלה ואחיה בחדר האטום והם היו עם מסכות. אמא שלי מספרת שבימים הראשונים הם היו מאוד מפוחדים ולחוצים, אך יחד עם זאת זו הייתה חוויה. הם היו בחופש וכל השכנים היו יחד והסתובבו בין הדירות ושיתפו אחד את השני בחוויות הלילה. הם היו כל הזמן צמודים לטלוויזיה ולכל מקום הם הלכו עם המסכות.

בגיל 18 אמא שלי התגייסה לצבא והיא שירתה כמטארולוגית. היא נהנתה מתקופת הצבא.

בתקופת הצבא ואחריה היא עבדה בחברת מסטיקים ודרך מקום העבודה היא הכירה את אבא שלי. לאחר חצי שנה הם עברו לגור יחד ואח"כ התחתנו.

אמא שלי אוהבת לראות איתי סרטים ללכת למסעדות ובעיקר ללכת איתי לקניון לשופינג.

אמי מאחלת לי את כל הטוב שבעולם, שאדע תמיד רק אושר בריאות, אהבה והצלחה.

אחי - עידו

אחי, עידו נולד ב - 1.1.1999 בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה.

הוא נולד בתחילת שנה לועזית ואני בתחילת שנה עברית. אנחנו קשורים מאוד אחד לשני.

הוא לומד בבית ספר היובל בכיתה ט'. עידו אוהב להיפגש עם חברים, לצפות בטלוויזיה, לשחק בסוני, ולהיות בטלפון.

לעידו ולי יש כמה דברים משותפים שנינו אוהבים לצפות בטלוויזיה, לצאת עם חברים, לשחק עם הכלב ועוד. אנחנו אוהבים לראות סרטים וסדרות ביחד, להיות עם הבני דודים שלנו ולבלות.

עידו מספר עליי שאני יוצאת המון, שאני המון בטלפון, הרבה עם הכלב שלי ורואה המון טלוויזיה.

הוא מאחל לי הצלחה והנאה בכל תחום.

על עצמי

תעודת זהות

שמי- עדי מאור                                          גובה-1.46              

תעודת זהות-  324271493                         כינויים- עדידי, עדידוש

צבע שיער- חום כהה                                  תאריך לידה-  19.9.2001, ב" בתשרי תשס"ב

צבע עיניים- חום                                       מזל- בתולה

גיל-12

על עצמי

שמי עדי, נולדתי ב - 19.9.2001, ביום השני לשנה העברית, ב' בתשרי. נולדתי בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה בשעה 08:15 בבוקר. משקלי היה 3.1 ק"ג עם עיניים ושיער בצבע חום.  הוריי התלבטו בין השם עדי לשם שירה לבסוף בחרו לי את השם עדי מכיוון שפירושו תכשיט, ערך יקר והייתי להם יקרה ובנוסף בגלל שהוא דומה לשם של אחי - עידו.

הוריי מספרים שכהיותי תינוקת הייתי שקטה נוחה ומאוד קשורה לאחי. לא הלכתי לכל אחד ולאחר מכן התחברתי לסובבים אותי ולבני משפחתי.

אני הבת הנקבה הראשונה להוריי והנכדה הנקבה הראשונה לסבי וסבתי מצד אמא.                

כשנולדתי גרנו בראש העין.                                                                                         

כשהייתי בת 4 הוריי התגרשו והייתי מאוד עצובה, התגעגעתי לתקופה שהיינו יחד בעבר, והיה לי קשה להשלים עם זה שהוריי נפרדו. עכשיו הרבה יותר קל לי, יש לי שני בתים בראש העין ובתל אביב. יש לי אח שגדול ממני, עידו (בן 15) מאותה אמא, ושני אחים למחצה שקטנים ממני, מיקה ועומר (בני ארבעה חודשים).

בשנה הראשונה כשנולדתי נשארתי עם אמי בבית, ולאחר מכן עברתי לפעוטון של אור.          

בפעוטון הייתי עם דניאל כל הזמן  וגם כיום היא החברה הכי טובה שלי.

היינו יחד בכל הגנים וגם עכשיו.. לאחר מכן עברנו לגן אתי (עם עוד ילדים מהשכבה) ובטרום חובה היינו בגן קצת אחרת.
בגיל 5 עברתי לבית ספר "נופים" לחטיבה צעירה והייתי עם המון חברים והצלחתי בלימודים. היה לי טוב לאחר סיום היסודי היה לי ולחבריי מאוד קשה.                                                                         

לקראת החטיבה התרגשתי וחששתי מאוד, הרבה השתנה מ"היסודי" ל"חטיבה" התלמידים, המורים, המשמעת ועוד.

                                                                           

                                             

התחביבים שלי

אני מאוד אוהבת וקשורה לכלב שלי בוני, אני מטפלת בו, ישנה אתו, מטיילת אתו, משחקת אתו         

וכל הזמן אתו.
                                                                                                                      

אני אוהבת לצפות בטלוויזיה. אני רואה: 90210, השמינייה, עקרות בית נואשות, תוכניות ריאלטי , האי, גאליס, האלופה, הוואי חמש אפס ועוד המון.                                                                                          

אני אוהבת לצאת עם חברים. הבילוי שלנו הוא ללכת לסרט, לקניון, לים, בריכה, באולינג, מסיבות, לצאת לטיולים, לישון אחד אצל השני וסתם להיפגש. אני מאוד אוהבת ללכת לצופים עם חברות כל שלישי ושישי.      
להתכתב בוואטסאפ ולהיות בפייסבוק ובאינסטנגרם.                                                                    

המאכלים האהובים עלי

פסטה               

פיצה                                     

סלט
אוכל של אמא, אבא וסבתא                                                                                                       

ובעיקר שוקולד.

המזל שלי- בתולה

בן מזל בתולה" הוא מי שנולד בין ה-23 באוגוסט לבין ה-22 בספטמבר.  
                                    

יש הטוענים כי בני מזל בתולה מתאפיינים לרוב בעקשנות. נטייתו לדאגה וטיפול חזקה ביותר. אנרגיה נפלאה שורה על גזרת מזל בתולה ותורמת לימים מוצלחים במיוחד. צפויה להם הצלחה בתחומים רבים.    

בני מזל בתולה בודקים בדקדקנות את התוצר, ומוכנים להקריב את עצמם לשרת את הרעיון. פועלים לפי כללים ומחוברים מאוד לקרקע.                                                                         

מזל בתולה קשור לתחומי העזרה והסיוע לזולת, הבתולה תמיד ישאף לשלמות שמדרבנת אותם להישאר תמיד פתוחי - לב ופקוחי - עיניים. דאגנים ויעילים. עשייה ועבודה מבחינתם מעל הכל.                                                                                    

בני מזל בתולה אוהבים שגרה ושיטתיות,  אוהבים להספיק הרבה דברים במעט זמן.                                

בעלי ציפיות גבוהות מעצמם ומהסובבים אותם. בדרך כלל מנסים להתנתק מן העבר, אך קשה להם להיפרד מאנשים או מחפצים. גישתם לחיים שכלתנית ותכליתית, בעלי חוש הומור.                

בתולה כילדה - ילדה שתמיד מחייכת, מתעניינת בכל דבר וסקרנית מאוד, אוהבת לעזור ומוכנה להקדיש את מרצה וזמנה לסובבים.